טעימות קטנות על נפש, אוכל ומה שביניהם
אפריטיף לאיד
ילד-איד וילד-אגו
יום חול, שעת צהריים מאוחרת, חם אפילו שכבר סוף נובמבר. שביל האספלט המוביל אל תחנת הרכבת נחצה על ידי צללים מתארכים, ובסמוך אליי, פילסו את דרכם שני נערים. אני חושבת שהם היו בני שלוש-עשרה או ארבע-עשרה. המחזה שהציגו היה כמעט קומי: כל אחד מהם נאנק תחת שקיות ניילון גדושות לעייפה, מכילות שלל כבד של ממתקים, ציוד וחטיפים. הנער הגבוה והחסון יותר – זה שנשא ארגז פחיות קולה על כתפו המתוחה – היה המוביל מבין השניים. הם היו שקועים בשיחה קדחתנית, ומהבליל שהגיע אליי הבנתי שהם בדרכם לפעילות או מסיבה כלשהי, מצוידים בכסף וברשימת קניות, שאת רובה כבר השלימו בהצלחה (כפי שהעידו שרירי הזרועות הדואבים שלהם).
בשלב מסוים, השיחה קיבלה תפנית מפתיעה, ונדמה היה לי שצועדים לידי ילד-איד וילד-אגו. ילד-איד היה הנער הגבוה, שסחב את הציוד הכבד יותר ונראה רגיל למאבקים. ילד-אגו, חברו המאוזן והמתוק, קליל יחסית (נו, פלא עם הבדלי המשקל שנשא?).
"נעצור בחנות פרחים בדרך," פתח ילד-אגו בקול שאינו מותיר מקום לוויכוח. "צריך להביא פרחים. וגם את כרטיסי הברכה".
"יואו, אין לי כוח. אחי, תראה כמה אנחנו סוחבים" נאנח ילד-איד, מניח את ארגז הקולה לרגע על הקרקע בדרמטיות של מי שנושא את העולם כולו על כתפיו.
"אבל צריך" חזר ילד-אגו על ציווי הרשימה, "זה חלק מהרשימה. אי אפשר לבוא בלי זה".
"אבל זה יקח לנו מלא זמן. בוא נוותר על זה" הציע ילד-איד את הפתרון הפשוט והמהיר, רואה את ההיסוס על פני חברו ומחזק "נגיד להם ששכחנו".
"אבל לא שכחנו. אני זוכר טוב מאוד" התעשת ילד-אגו.
"נו בסדר. אני אגיד ששכחנו," ניסה שוב ילד-איד.
ילד-אגו התלבט לרגע, כנראה שקל את הנזק שייגרם לאמינותם מול הקושי המציאותי שבסחיבת פרחים נוספים, והחליט להתמקד בבעיה הבאה. "טוב. אבל ישאר לנו כסף. נחזיר אותו".
"לא, מה פתאום!" התפרץ ילד-איד. "זה רק שישים שקל. לא צריך להחזיר. מישהו שילם לנו שנביא את כל הדברים? לא". ואז עבר להתקפה ישירה: "וחוץ מזה, אני מת מצמא. מה, לא נקנה לנו איזה משהו לשתות? בא לי גלידה. אף אחד לא ידע. נו, בוא".
פה נפרדו דרכינו ואני לעולם לא אדע, האם ילד-איד וילד-אגו זכו לאכול גלידה ולשתות משהו טעים, או שנשארו ברעבם, לא מסופקים, אבל עם תחושה שהם לפחות בסדר. תחנת הרכבת חיכתה, ושני חלקי הנפש האנושית נעלמו אל תוך ההמולה, נאבקים על הדרך הראויה להתנהלות מול העולם.
בתמונה: Gemini אופטימי. הם סחבו הרבה הרבה יותר מזה.
0
0
הצבעות
דירוג המאמר
הצטרף כמנוי
0 תגובות
הישן ביותר
חדש ביותר
הנבחרות