אכילה רגשית

אכילה רגשית

אכילה רגשית אינה נחשבת להפרעת אכילה ולכן גם לא ניתן למצוא אותה בספר האבחנות הפסיכיאטרי.
לפני שנדבר על הצדדים הרגשיים שמעוררים מצוקה בקרב מי שיוגדרו כסובלות מאכילה רגשית, נעשה רגע סדר בדברים. כולנו יצורים אנושיים החיים בחברה מערבית ובתרבות השפע וכולנו אוכלים לא רק למטרת הישרדות הגוף וכדי ליישר קו ולפתח שפה משותפת נאמר שכל אכילה כזו היא אכילה אנושית שמשרתת אותנו במגוון של מצבים חברתיים ותרבותיים. זאת כדי להבחין מאכילה רגשית, שהיא מונח רווח בציבור וגם בקרב אנשי ונשות מקצוע, ומקובל להתייחס אליה ככזו שמעוררת מצוקה וקושי.

אכילה אנושית
אכילה אנושית היא אכילה רגשית, חברתית ותרבותית – גמישה, טבעית, רווחת, מהנה ומקובלת.
תחשבו על סופי שבוע וחגים, כמה מקובל לציין אותם בארוחה גדולה וחגיגית, בה לרוב יהיו נוכחים קרובי משפחה וחברים. מי מאיתנו לא יצאו למסעדה כדי לחגוג אירוע משמח או סתם לציין את הגעתו של השבוע שהסתיים ומנוחה שמתקרבת. גם בחופשות מקובל יותר לאכול במקומות חדשים ושונים, במסעדות או במקום האירוח, ולרוב הארוחות יהיו עשירות ומפנקות במיוחד. גם ההפך קורה. תקופות שמזמנות לחץ וחרדה גורמות לאנשים שונים להגיב באופן שונה גם באכילה שלהם. יש כאלו שנוטים לאכול פחות או יותר בתקופת מבחנים, לקראת אירוע גדול וחשוב, בירור רפואי ארוך עם הרבה חוסר ודאות ועוד. גם במוות האוכל מלווה אותנו. קיימים מנהגי אבלות שונים בקהילות ועדות שונות, הרבה משפחות מקיימות סעודה גדולה בתום ה"שבעה". צומות על רקע דתי שבתומם מתרחש אירוע אכילה טקסי הם דוגמא לחיבור בין אכילה לבין מנהגים מסורתיים תרבותיים.
כלומר, אנחנו אוכלות/ים כשהרגשות שלנו חיוביים או שליליים, בסביבה המשפחתית והחברתית שלנו ודרך מעבר בציוני דרך תרבותיים.

אכילה רגשית
אכילה רגשית היא אכילה המתרחשת בעיקר בעקבות התעוררות של רגשות שליליים, לעתים אפשר לזהות אירוע מקדים (טריגר) ולעתים לא. אכילה רגשית מעוררת מצוקה גדולה מאחר והיא מלווה בחוויה של איבוד שליטה, בושה, אשמה וקושי במציאת איזון רגשי ותזונתי. נשים (וכמובן גם גברים) המתמודדות עם אכילה רגשית יתארו איך אכילה עוזרת להפחתה וויסות של רגשות שליליים. לרוב האכילה מוסחת באמצעים שונים (טלוויזיה, מחשב או סלולרי או סתם אכילה בעמידה), אימפולסיבית, המזון טעים ואהוב מאד וקשה לעמוד בפיתוי לאכול ממנו עוד ועוד, וייתכן גם שהמשקל יהיה גבוה באופן יחסי (לעצמה או לאחרים). נשים אלו יכשלו בהתמודדות עם אכילה רגשית אם ינסו להטיל מגבלות על האכילה והאוכל כמו – "לא להכניס אויבים הביתה", לאכול רק לפי שעות מסוימות או תפריט מסוים, גם אם ינחלו הצלחה מסוימת בתחילת הדרך. לרוב המוטיבציה לשינוי באכילה קשורה ברצון לרדת במשקל, דבר שמחקרים וניסיון קליני מוכיחים כי אינו מספיק בשינוי דפוסים אלו. בנוסף, הרבה פעמים החיבור בין רגש שלילי ואכילה נטוע עמוק בחוויות עבר לא פשוטות הקשורות בגוף ומשקל ויש מקום להבינן כחלק מתהליך השינוי.

סימני אזהרה:
מאחר ולא מדובר בהפרעה, בטח לא כזו שפוגעת בתפקוד, אפשר לחיות עם אכילה רגשית חיים שלמים, עם תקופות משתנות של מצוקה גוברת או פוחתת. לרוב הסובלות/ים מהפרעה זו יבקשו להשיג איזון במגוון מרחבי החיים מאחר והתנודות הרגשיות הנלוות לאכילה אינן רצויות יותר.

מתי לפנות לעזרה?
לא מדובר במצב שיש בו דחיפות והפניה היא לרוב עצמאית. ניתן לפנות למרפאות ייעודיות לטיפול בהפרעות אכילה על ידי הפניה באמצעות רופא/ת המשפחה. בנוסף, אפשר לפנות לטיפול רגשי או דיאטני דרך קופות החולים או באופן פרטי, במשולב או בנפרד.