אכילה רגשית

אכילה רגשית אינה נחשבת להפרעת אכילה ולכן גם לא ניתן למצוא אותה בספר האבחנות הפסיכיאטרי.
לפני שנדבר על הצדדים הרגשיים שמעוררים מצוקה בקרב מי שיוגדרו כסובלות מאכילה רגשית, נעשה רגע סדר בדברים. כולנו יצורים אנושיים החיים בחברה מערבית ובתרבות השפע וכולנו אוכלים לא רק למטרת הישרדות הגוף וכדי ליישר קו ולפתח שפה משותפת נאמר שכל אכילה כזו היא אכילה אנושית שמשרתת אותנו במגוון של מצבים חברתיים ותרבותיים. זאת כדי להבחין מאכילה רגשית, שהיא מונח רווח בציבור וגם בקרב אנשי ונשות מקצוע, ומקובל להתייחס אליה ככזו שמעוררת מצוקה וקושי.

אכילה אנושית
אכילה אנושית היא אכילה רגשית, חברתית ותרבותית – גמישה, טבעית, רווחת, מהנה ומקובלת.
תחשבו על סופי שבוע וחגים, כמה מקובל לציין אותם בארוחה גדולה וחגיגית, בה לרוב יהיו נוכחים קרובי משפחה וחברים. מי מאיתנו לא יצאו למסעדה כדי לחגוג אירוע משמח או סתם לציין את הגעתו של השבוע שהסתיים ומנוחה שמתקרבת. גם בחופשות מקובל יותר לאכול במקומות חדשים ושונים, במסעדות או במקום האירוח, ולרוב הארוחות יהיו עשירות ומפנקות במיוחד. גם ההפך קורה. תקופות שמזמנות לחץ וחרדה גורמות לאנשים שונים להגיב באופן שונה גם באכילה שלהם. יש כאלו שנוטים לאכול פחות או יותר בתקופת מבחנים, לקראת אירוע גדול וחשוב, בירור רפואי ארוך עם הרבה חוסר ודאות ועוד. גם במוות האוכל מלווה אותנו. קיימים מנהגי אבלות שונים בקהילות ועדות שונות, הרבה משפחות מקיימות סעודה גדולה בתום ה"שבעה". צומות על רקע דתי שבתומם מתרחש אירוע אכילה טקסי הם דוגמא לחיבור בין אכילה לבין מנהגים מסורתיים תרבותיים.
כלומר, אנחנו אוכלות/ים כשהרגשות שלנו חיוביים או שליליים, בסביבה המשפחתית והחברתית שלנו ודרך מעבר בציוני דרך תרבותיים.

אכילה רגשית
אכילה רגשית היא אכילה המתרחשת בעיקר בעקבות התעוררות של רגשות שליליים, לעתים אפשר לזהות אירוע מקדים (טריגר) ולעתים לא. אכילה רגשית מעוררת מצוקה גדולה מאחר והיא מלווה בחוויה של איבוד שליטה, בושה, אשמה וקושי במציאת איזון רגשי ותזונתי. נשים (וכמובן גם גברים) המתמודדות עם אכילה רגשית יתארו איך אכילה עוזרת להפחתה וויסות של רגשות שליליים. לרוב האכילה מוסחת באמצעים שונים (טלוויזיה, מחשב או סלולרי או סתם אכילה בעמידה), אימפולסיבית, המזון טעים ואהוב מאד וקשה לעמוד בפיתוי לאכול ממנו עוד ועוד, וייתכן גם שהמשקל יהיה גבוה באופן יחסי (לעצמה או לאחרים). נשים אלו יכשלו בהתמודדות עם אכילה רגשית אם ינסו להטיל מגבלות על האכילה והאוכל כמו – "לא להכניס אויבים הביתה", לאכול רק לפי שעות מסוימות או תפריט מסוים, גם אם ינחלו הצלחה מסוימת בתחילת הדרך. לרוב המוטיבציה לשינוי באכילה קשורה ברצון לרדת במשקל, דבר שמחקרים וניסיון קליני מוכיחים כי אינו מספיק בשינוי דפוסים אלו. בנוסף, הרבה פעמים החיבור בין רגש שלילי ואכילה נטוע עמוק בחוויות עבר לא פשוטות הקשורות בגוף ומשקל ויש מקום להבינן כחלק מתהליך השינוי.

שורשי הקושי  והקשר לחוויות עבר:
אכילה רגשית, כזו המתרחשת בעיקר בעקבות התעוררות של רגשות שליליים ומלווה במצוקה, אינה נוצרת בחלל ריק. בדומה להפרעות אכילה אחרות, גם דפוס זה מושפע משילוב של גורמים, המעצבים את האוכל ככלי מרכזי להתמודדות עם רגשות קשים.

גורמים ביולוגיים: ישנן עדויות לנטייה תורשתית (גנטית ואפיגנטית) שיכולות להגביר את הסיכון. סיכון מוגבר קיים במצבים של הפרעת קשב וקשיי ויסות חושי, שבהם האכילה יכולה לשמש כדרך "להתקרקע" או לווסת את המערכת העצבית.
גורמים פסיכולוגיים: המרכיב המרכזי הוא קשיי ויסות רגשי. האוכל משמש ככלי זמין ומהיר כדי להרגיע, להקהות או להסיח את הדעת מרגשות כמו לחץ, חרדה, עצב או שעמום.
גורמים סביבתיים ותרבותיים: תרבות המעריצה רזון ומעודדת דיאטות, המכתיבה "מאכלים טובים" ו"מאכלים רעים", מביאה לעתים קרובות לתחושת כישלון ואשמה בעקבות אכילה, ומחזקת את הצורך ב"שבירה" רגשית דרך אוכל.
גורמים משפחתיים: קיומה של הפרעת אכילה או עיסוק מרובה בבית בדיאטות ובנראוּת, יכולים לעצב את האוכל כגורם מתווך ביחסים וברגשות כבר מגיל צעיר.
טראומה לסוגיה: החיבור בין רגש שלילי לאכילה נטוע עמוק בחוויות עבר לא פשוטות. המושגים של טראומה התייחסותית או חוויות ראשוניות לא מנוסחות מספקים מסגרת להבנה כיצד דפוס זה הוא ביטוי לניסיון נואש לשרוד רגשית, או 'למלא חלל' שהותיר קושי במערכות יחסים מוקדמות (לקריאה נוספת: ׳הדרמה מאחורי הקלעים׳). 

סימני אזהרה – מתי דפוס האכילה הופך למקור מצוקה?
ההבחנה המרכזית בין אכילה רגשית אנושית (אכילה מהנה וחברתית) לזו המצריכה התייחסות, היא רמת המצוקה ואיבוד השליטה הנלווים אליה. אנשים לרוב פונים לעזרה כאשר:
מתרחש אובדן שליטה קוגניטיבי: חוויה של "שחור בעיניים" או אימפולסיביות סביב האוכל; האוכל מועבר מהאזור "האנושי" לאזור "הכפייתי".
יש בושה ואשמה כרוניות: לאחר האכילה מופיעה חוויה חזקה ומתמשכת של איבוד שליטה, בושה ואשמה אשר משפיעה על הדימוי העצמי.
היעדר אלטרנטיבה לוויסות: האכילה הרגשית הופכת לדרך הכמעט בלעדית להתמודדות עם מצבי לחץ, כעס, עצב או שעמום.
הפרעה בתפקוד ובאיכות החיים: למרות שזו אינה הפרעה רשמית, דפוס האכילה גורם לתנודות רגשיות שאינן רצויות המפריעות לשגרת החיים או לתחושת האיזון הכללית.

מתי לפנות לעזרה?
מאחר ולא מדובר במצב חירום, הפנייה לטיפול נובעת לרוב מרצון עצמאי לשבור את מעגל הקושי ולבנות כלים חדשים לוויסות רגשי. גם במצבים אלו הטיפול המומלץ הינו רב מקצועי אצל מומחים להפרעות אכילה.

הפנייה לטיפול רגשי כצעד ראשון
במקרה של אכילה רגשית המעוררת מצוקה, הטיפול היעיל ביותר מתמקד בשורש הקושי הרגשי ובבניית כלים חלופיים לוויסות. לכן, פנייה לטיפול רגשי היא מומלצת.

שילוב טיפול תזונתי מותאם: אם האכילה הרגשית קשורה בדפוסי אכילה מגבילים (דיאטות) או תחושת אובדן שליטה, מומלץ לשלב גם טיפול תזונתי אצל מומחה/ית לטיפול בהפרעות אכילה – במטרה לבנות מחדש מערכת יחסים גמישה ואינטואיטיבית עם אוכל.

חשוב לזכור כי כל ניסיון לשינוי באמצעות הטלת מגבלות תזונתיות בלבד נועד לכישלון. השינוי יקרה מהכרה וטיפול במצוקות הרגשיות העמוקות העומדות מאחורי דפוס האכילה.

Cookie settings
אנחנו מכבדים את פרטיותך
אנחנו משתמשים בעוגיות כדי לשפר את חוויית הגלישה, להציג פרסומות או תוכן מותאמים ולנתח את התנועה באתר. בלחיצה על "אשר הכול" אתה מסכים לשימוש בעוגיות.