ARFID

הפרעת אכילה בררנית/הימנעותית (Avoidant/Restrictive Food Intake Disorder)​

שמה של ההפרעה (והתרגום הלא-מוצלח לעברית) מעיד על מהותה והיא מופיעה לראשונה במהדורה החמישית של ספר האבחנות הפסיכיאטרי תחת הקטגוריה של הפרעות אכילה. בשל כך יש מעט מידע מחקרי וקליני, אולם הוא הולך ומצטבר ככל שחולפות השנים. הפרעה זו מתאפיינת בצמצום צריכת מזון, לעתים עד כדי בררנות חריפה, ללא ממצאים רפואיים-גופניים או הקשרים תרבותיים/חברתיים. כלומר, אין בעיה גופנית שיכולה להסביר את צמצום האכילה (כמו בעיה בבליעה או קשיי אכילה בשל מחלה מסוימת או טיפול בה) ואין הקשר חברתי/תרבותי (כמו מצב כפוי של עוני או צומות ודפוסי אכילה מסוימיים על רקע דתי). בנוסף, למרות שמדובר בהפרעת אכילה, אין הפרעה בדימוי הגוף או פחד מהשמנה/עלייה במשקל. הפרעה זו יכולה להופיע גם בגיל הצעיר ולכן קיימת התייחסות גם להאכלה על ידי אחרים ולא רק לאכילה.

הקריטריונים לאבחנה של ARFID הם:
1. הפרעת אכילה או האכלה (כמו- חוסר עניין באכילה או במזון, הימנעות המבוססת על המאפיינים החושיים של האכילה, דאגה מההשלכות הדוחות/מרתיעות של האכילה) אשר מתבטאת בכישלון מתמשך לצרוך מזון/כמות אנרגיה במידה מספקת לגוף, הקשורה לאחד (או יותר) מהפעולות הבאות:
   • איבוד משמעותי של משקל (או כישלון בהשגת המשקל הצפוי או פגיעה בגדילה אצל ילדים).
   • חסר תזונתי משמעותי.
   • תלות בתוספי תזונה.
   • הפרעות בתפקוד הפסיכו-סוציאלי.
2. לא מתקיים מצב אחר שיכול להסביר את ההפרעה (כמו חוסר במזון או פרקטיקות דתיות).
3. ההפרעה אינה מתקיימת רק במהלך קיום של אנורקסיה או בולימיה, ואין עדות להפרעה בדימוי הגוף.
4. הפרעת האכילה אינה מיוחסת למצב רפואי אחר שמתקיים במקביל ואינה ניתנת להסבר טוב יותר על ידי הפרעה נפשית אחרת.

סימני האזהרה:
בדומה לאנורקסיה נראה שינוי בדפוסי האכילה, בעיקר צמצום אכילה או אכילה בררנית אשר הולכים ונהיים נוקשים יותר ויותר ויפריעו לתפקוד כולל ירידה משמעותית במשקל או קושי בעלייה נדרשת במשקל. למשל אצל ילדים ונוער יכולה להיות ירידה באחוזוני גדילה, קודם במשקל ובמצב מתמשך יותר גם בגובה. בניגוד לאנורקסיה, הסובלים מהפרעה זו לא ידווחו על קושי או חרדה מפני עלייה במשקל או מפגיעה בדימוי הגוף. ייתכן והפרעה זו תתפתח על רקע אירוע טראומטי שכלל אכילה (למשל, חנק או השתנקות מאכילה של מזון מסוים) וייתכן שההפרעה תתפתח כהמשך לאכילה בררנית מאד.

מתי לפנות לעזרה?
מומלץ לפנות לעזרה מקצועית מוקדם ככל שניתן ובאתר העמותה הישראלית לטיפול ומניעה יש רשימה של גורמי טיפול ציבוריים ופרטיים. הצעד הראשון והנגיש ביותר הוא לפנות אל רופא/ת המשפחה שתבצע הערכה כללית (בילדים ונוער גם תיבדק ההתפתחות המצופה על סמך עקומות גדילה) ותפנה לבדיקות נוספות על מנת לשלול ממצאים גופניים שיכולים להסביר את התפתחות ההפרעה ובמידת הצורך תפנה לגורמי טיפול מתאימים.