הפרעת אכילה התקפית (Binge Eating Disorder)

הפרעת אכילה התקפית (או בולמוסית) היא הפרעה בה מתקיימות אפיזודות של התקפי אכילה בלתי נשלטים אולם ללא פעולה מטהרת בעקבותיהם ולכן אנשים אלו סובלים ממשקל גבוה. כדי לאבחן הפרעת אכילה התקפית נדרשים הקריטריונים הבאים:
1. התקפי אכילה (Binge Eating) חוזרים שמתאפיינים ב:
   • אכילה של כמות מזון גדולה באופן משמעותי ממה שרוב האנשים היו אוכלים, בפרק זמן מוגדר (שעתיים).
   • תחושת חוסר שליטה בעת האכילה.
2. התקפי האכילה מתאפיינים בלפחות 3 מהפרמטרים הבאים:
   • אכילה מהירה מהמקובלת.
   • אכילה עד תחושת מלאות לא נוחה.
   • אכילה של כמות מזון גדולה, ללא תחושת רעב פיזית.
   • אכילה לבד בשל המבוכה מכמות ואופן האכילה.
   • לאחר האכילה התעוררות של תחושות גועל עצמי, דיכאון או אשמה.
3. התקף האכילה קשור לתחושת לחץ.
4. התקפי האכילה מתרחשים בממוצע לפחות פעם בשבוע במשך שלושה חודשים.
5. התקף האכילה אינו מלווה בהתנהגות מפצה וההפרעה לא מתרחשת רק במהלך אפיזודה של אנורקסיה נרבוזה או בולימיה נרבוזה.

הגורמים להתפתחות הפרעת אכילה התקפית:
כמו כל הפרעת אכילה, בולימיה נרבוזה מתפרצת על רקע שילוב של גורמים, ובהם:
גורמים ביולוגיים וגנטיים: ישנן עדויות לנטייה תורשתית (גנטית ואפיגנטית) שיכולים להגביר את הסיכון. כלומר, אם יש במשפחה מי שמתמודדים עם הפרעת אכילה או כל הפרעה נפשית אחרת – הסיכון עולה. בנוסף, יש גם סיכון מוגבר במצבים של הפרעת קשב וקשיי ויסות חושי, מחלות אוטואימוניות או מטבוליות.

גורמים פסיכולוגיים: מאפיינים אישיותיים כמו קשיי ויסות רגשי (חוסר וויסות), נטייה לחרדה או דיכאון. סיכון מוגבר קיים גם בקרב מי שמשתתפים בספורט תחרותי (בעיקר אלו המתבססים על חלוקה לקטגוריות משקל או מדגישים נראות).

גורמים סביבתיים ותרבותיים: תרבות המעריצה רזון ומעודדת דיאטות בשילוב חשיפה הולכת וגוברת לרשתות חברתיות וערוצי מדיה, חוסר ביטחון תזונתי, מגדר (נערות נמצאות יותר בסיכון מנערים), עיסוק מרובה בגוף ומשקל.

גורמים משפחתיים: קיומה של הפרעת אכילה אצל אחד מבני המשפחה, עיסוק מרובה בבית בדיאטות ובנראוּת, אירועים טראומטיים (בעבר או בהווה).

טראומה לסוגיה: התעללות והזנחה בילדוּת, אלימות לסוגיה, פגיעה מינית, טראומה התייחסותית (לקריאה נוספת: ׳הדרמה מאחורי הקלעים׳), שמנופוביה (לקריאה נוספת: אנורקסיה א-טיפית ו׳כל מה שלא סיפרו לכם על מדד BMI׳).

אוסיף כאן במאמר מוסגר שאני תופסת את האבחנה של הפרעת אכילה התקפית כשמנופובית במהותה. התיאור של התקפי האכילה אינו קיים כקריטריון באבחנה של בולימיה נרבוזה, על אף שמדובר באותם התקפי אכילה בדיוק. בנוסף, אין קריטריון שמניח עיסוק בגוף, חוסר שביעות רצון ממנו או עיוות – כאילו אין לאנשים עם אבחנה זו אף סוגיה שקשורה למשקלם וגופם. דבר זה, מוסיף בעיניי על הטיפול הלקוי והחסר באנשים במשקל גבוה בכלל, ובמתמודדים עם הפרעת אכילה התקפית בפרט.

סימני האזהרה:
הפרעת אכילה התקפית היא הפרעה שנתפסת בטעות כ"חולשת אופי", אולם היא ביטוי לקשיים רגשיים ניכרים. הסובלות/ים מהפרעה זו חוות/ים לרוב יחס פוגעני מאחרים על רקע משקל גוף גבוה, והסביבה נוטה להאשים אותן/ם במצבן/ם – תוך התעלמות מוחלטת מהמצוקה.

א. סימנים התנהגותיים וקוגניטיביים:
התקפי אכילה חוזרים בהסתר: האכילה נעשית לרוב בבדידות, בשל הבושה והמבוכה מכמות ואופן האכילה.
מהירות ואי-נוחות: אכילה מהירה מהמקובלת והמשך אכילה עד תחושת מלאות שאינה נוחה (ואף כואבת), לעתים קרובות ללא תחושת רעב פיזית.
עיסוק כפייתי: עיסוק אובססיבי במשקל ובניסיונות דיאטה חוזרים ונשנים, המובילים לתסכול.
אגירת מזון: רכישת או אגירת כמויות גדולות של מזון באופן לא מוסבר.

ב. סימנים רגשיים ופסיכולוגיים:
רגשות שליליים בעקבות אכילה: לאחר התקף האכילה, המתמודד חווה תחושות עזות של גועל עצמי, דיכאון ואשמה – רגשות שעלולים להוביל בהמשך להתקף הבא.
תחושת לחץ (Distress): התקף האכילה תמיד קשור לתחושת לחץ, והאוכל משמש ככלי להקהיית או לוויסות רגשות קשים.
התרחקות חברתית: הסתגרות ובידוד בשל הבושה מהמשקל או מההתנהגות ורתיעה ממגע עם הסביבה שדוחקת לרדת במשקל במסווה של דאגה לבריאות (אמיתי או מעושה).

מתי לפנות לעזרה?
הפרעת אכילה התקפית היא ההפרעה הנפוצה ביותר ובעלת פוטנציאל כרוני משמעותי. פנייה לעזרה דורשת הבנה שהפתרון אינו דיאטה נוספת. המטרה היא אכילה יציבה ומסתגלת, אשר תוביל במקרים רבים גם כך לירידה מסוימת במשקל, כתוצאה טבעית של ההחלמה, ולא כמטרה ראשונית כפויה.

הערכה רפואית כוללת ורגישה
הצעד הראשון והנגיש ביותר הוא לפנות אל רופא/ת המשפחה להערכה רפואית כללית. אך חשוב ביותר, המלצה רפואית שתכלול ירידה במשקל (בין אם ישנה סיבה רפואית ובין אם לאו) אינה מועילה! יש לטפל בגורמים הנפשיים מבלי להחמיר את התקפי האכילה על ידי צמצום אכילה ו/או כניסה למעגל דיאטה נוסף.

פנייה לטיפול רב מקצועי אצל גורמי טיפול מומחים
טיפול נפשי/פסיכולוגי: להתמודדות עם קשיי הוויסות הרגשי, החרדה, הדיכאון והגורמים העמוקים להתקפי האכילה וכן לביסוס דרכי וויסות רגש ואכילה.

טיפול תזונתי: לבניית דפוסי אכילה סדירים ומאוזנים, ללא איסורים וצמצומים (גירעון קלורי יוביל להתקף אכילה), שמטרתם לנטרל את הצורך בהתקפי אכילה, ולהשיב את תחושת השובע והרעב הטבעית.

חשיבות ההתערבות המוקדמת
מחקרים וניסיון קליני מוכיחים כי ככל שהפנייה לטיפול נעשית מוקדם יותר לאחר הופעת הסימנים, כך עולים משמעותית סיכויי ההחלמה המלאה והמהירה יותר.
באתר העמותה הישראלית לטיפול ומניעה יש רשימה ארצית של גורמי טיפול מומחים, ציבוריים ופרטיים וכאן תמצאו רשימה של מענים באזור באר שבע.

Cookie settings
אנחנו מכבדים את פרטיותך
אנחנו משתמשים בעוגיות כדי לשפר את חוויית הגלישה, להציג פרסומות או תוכן מותאמים ולנתח את התנועה באתר. בלחיצה על "אשר הכול" אתה מסכים לשימוש בעוגיות.