אנורקסיה נרבוזה (Anorexia Nervosa)
אנורקסיה היא הפרעה נפשית בה יש צמצום אכילה חמור לצד ירידה משמעותית במשקל וקושי נפשי רב בכל הקשור באכילה, משקל הגוף ומראהו. על פי ספר האבחנות הפסיכיאטרי (DSM-5) כדי לאבחן אנורקסיה נדרשים שלושה קריטריונים:
1. צמצום אכילה המוביל לירידה משמעותית במשקל בהתחשב בגיל, מין, התפתחות ובריאות גופנית. כלומר, ההגדרה למשקל גוף נמוך אינה בהכרח אבסולוטית ויכולה להיות גם תלויה באדם ובמצבו הגופני והבריאותי.
2. פחד מתמשך מפני עלייה במשקל או מהשמנה, או התנהגות שמפריעה לעלייה במשקל למרות היות האדם במשקל גוף נמוך.
3. עיוות בתפיסת הגוף – ישנה הפרעה באופן בו האדם תופס את משקל הגוף או צורתו, השפעה מופרזת שלהם על ההערכה העצמית או חוסר הכרה בחומרת משקל הגוף הנמוך.
קיימים שני סוגים של אנורקסיה – הסוג המגביל (Restrictive type) בו יש רק צמצום אכילה ותיתכן גם פעילות גופנית מופרזת והסוג המיטהר (Purging Type) בו יש אפיזודות של אכילה לצד התנהגות שמכוונת להיפטר ממה שנאכל (הקאות יזומות, פעילות גופנית מוגזמת או שימוש בחומרים).
הגורמים להתפתחות אנורקסיה:
כמו כל הפרעת אכילה, אנורקסיה מתפרצת על רקע שילוב של גורמים, ובהם:
גורמים ביולוגיים וגנטיים: ישנן עדויות לנטייה תורשתית (גנטית ואפיגנטית) שיכולים להגביר את הסיכון. כלומר, אם יש במשפחה מי שמתמודדים עם הפרעת אכילה או כל הפרעה נפשית אחרת – הסיכון עולה. בנוסף, יש גם סיכון מוגבר במצבים של הפרעת קשב וקשיי ויסות חושי, מחלות אוטואימוניות או מטבוליות.
גורמים פסיכולוגיים: מאפיינים אישיותיים כמו פרפקציוניזם, קשיי וויסות רגשי (במקרה של אנורקסיה – יתר וויסות), נטייה לחרדה. סיכון מוגבר קיים גם בקרב מי שמשתתפים בספורט תחרותי (בעיקר אלו המתבססים על חלוקה לקטגוריות משקל או מדגישים נראות).
גורמים סביבתיים ותרבותיים: תרבות המעריצה רזון ומעודדת דיאטות בשילוב חשיפה הולכת וגוברת לרשתות חברתיות וערוצי מדיה, חוסר ביטחון תזונתי, מגדר (נערות נמצאות יותר בסיכון מנערים), עיסוק מרובה בגוף ומשקל.
גורמים משפחתיים: קיומה של הפרעת אכילה אצל אחד מבני המשפחה, עיסוק מרובה בבית בדיאטות ובנראוּת, אירועים טראומטיים (בעבר או בהווה).
טראומה לסוגיה: התעללות והזנחה בילדוּת, אלימות לסוגיה, פגיעה מינית, טראומה התייחסותית (לקריאה נוספת: ׳הדרמה מאחורי הקלעים׳, שמנופוביה (לקריאה נוספת: אנורקסיה א-טיפית) ו׳כל מה שלא סיפרו לכם על מדד BMI׳).
סימני האזהרה:
באנורקסיה נרבוזה, השינויים חורגים הרבה מעבר למראה החיצוני או לצמצום האוכל הנראה לעין. חשוב לשים לב לשילוב של סימנים אלו, ההולכים ומחמירים עם הזמן:
א. סימנים התנהגותיים וקוגניטיביים:
שינוי בהרגלי האכילה: הימנעות מארוחות משפחתיות או חברתיות, צמצום משמעותי בסוגי המזונות הנאכלים (לרוב נפסלות קבוצות מזון שלמות), אכילה איטית או חיתוך המזון לחתיכות קטנות מאוד.
עיסוק אובססיבי: עיסוק מוגזם במתכונים, קלוריות, תזונה, בישול לאחרים מבלי לאכול את המזון, שימוש באפליקציות ויומני אכילה בצורה נוקשה.
פעילות גופנית כפייתית: צורך להתאמן באופן מופרז ונוקשה, גם במצב של עייפות, פציעה או מחלה, כדרך "לשרוף" קלוריות או לפצות על אכילה.
בידוד חברתי: נטייה להתרחק מחברים ואירועים חברתיים שבהם יש אוכל, כדי להימנע מהצורך לאכול או להסביר את דפוסי האכילה.
פרפקציוניזם ונוקשות: צורך קיצוני בשליטה ונוקשות גוברת לא רק סביב האוכל, אלא גם בלימודים, עבודה או תחביבים.
ב. סימנים פיזיולוגיים (מעבר לירידה מהירה ו/או משמעותית במשקל):
תחושת קור מתמדת: תלונות תכופות על קור או לבוש בשכבות רבות, גם בטמפרטורה סבירה.
שינויים גופניים: נשירת שיער מוגברת, צמיחת שיער פלומתי עדין על הגוף (לאנוגו), עור יבש/צהבהב, כחול או סגול בקצות הגפיים.
תסמינים רפואיים: סחרחורות, עילפון, חולשה כרונית, קשיי ריכוז, ובקרב נשים – הפסקת הווסת (אמנוריאה משנית).
דגש חשוב:
אנורקסיה היא בראש ובראשונה אבחנה נפשית. גם אדם שמשקלו טרם ירד לטווח ה'תת-משקל' המוגדר, או שמשקלו ההתחלתי היה גבוה, יכול לסבול מכל הקריטריונים המנטליים וההתנהגותיים של אנורקסיה. במקרים אלו קשה יותר לזהות את הבעיה, וחמור מכך, המתמודד עלול לקבל עידוד מהסביבה על 'ההצלחה' בירידה במשקל, מה שמסכן אותו במיוחד ומעכב פנייה לטיפול.
עוד על אבחנה זו תמצאו בפוסט נפרד תחת הכותרת – אנורקסיה נרבוזה לא טיפוסית.
מתי לפנות לעזרה?
אנורקסיה נרבוזה היא הפרעה נפשית בעלת שיעור התמותה הגבוה ביותר מבין כלל ההפרעות הפסיכיאטריות. לכן, פנייה לעזרה היא צעד מציל חיים שיש לנקוט בו באופן מיידי, ללא דיחוי.
הערכה רפואית מיידית היא הצעד הראשון
יש לפנות בהקדם האפשרי לרופא/ת המשפחה או רופא/ת ילדים. המטרה הראשונית היא הערכה רפואית מקיפה של המצב הגופני. הערכה זו תקבע האם נדרש טיפול אמבולטורי (במרפאה) או מענה אינטנסיבי יותר (במצב של סיכון יומלץ להגיע למיון לצורך אשפוז מיידי לייצוב גופני).
פנייה לטיפול רב-מקצועי
מחקרים מראים כי טיפול יעיל בהפרעת אכילה דורש לרוב צוות רב-מקצועי הכולל – טיפול נפשי/פסיכולוגי (כדי לטפל בשורשי המצוקה הנפשית), טיפול תזונתי (להשבת המשקל והרגלי האכילה הנכונים), ולעיתים גם טיפול פסיכיאטרי (לטיפול בתסמינים נלווים כמו דיכאון וחרדה).
חשיבות ההתערבות המוקדמת
מחקרים וניסיון קליני מוכיחים כי ככל שהפנייה לטיפול נעשית מוקדם יותר לאחר הופעת הסימנים, כך עולים משמעותית סיכויי ההחלמה המלאה והמהירה יותר.
באתר העמותה הישראלית לטיפול ומניעה יש רשימה ארצית של גורמי טיפול מומחים, ציבוריים ופרטיים וכאן תמצאו רשימה של מענים באזור באר שבע.