בולימיה נרבוזה

בולימיה נרבוזה (Bulimia Nervosa)

בולימיה היא הפרעה נפשית בה יש אפיזודות של התקפי אכילה לצד פעולות שונות שנועדו להיפטר מהמזון שנאכל, מתוך מחשבה (מוטעית, יש לציין) כי הדבר יגרום לשליטה רצויה במשקל. כדי לאבחן בולימיה נדרשים הקריטריונים הבאים:
1. התקפי אכילה (Binge Eating) חוזרים שמתאפיינים ב:
    • אכילה של כמות מזון גדולה באופן משמעותי ממה שרוב האנשים היו אוכלים, בפרק זמן מוגדר (שעתיים).
    • תחושת חוסר שליטה בעת האכילה.
2. התנהגויות מפצות חוזרות במטרה להימנע מעלייה במשקל עקב מה שנאכל (הקאות יזומות, צומות, פעילות גופנית מופרזת או שימוש בחומרים).
3. התקפי האכילה וההתנהגויות המפצות מתרחשים לפחות פעם בשבוע במשך שלושה חודשים.
4. ההערכה העצמית נשענת באופן מופרז על משקל הגוף וצורתו.
5. ההפרעה לא מתרחשת רק במהלך אפיזודה של אנורקסיה נרבוזה.

סימני האזהרה:
בבולימיה לעתים קשה לאתר את סימני האזהרה המקדימים, גם לאורך זמן. ברוב המקרים לא מתרחשת ירידה במשקל כלל, ורבות מהסובלות מבולימיה נמצאות במשקל שנחשב לתקין, והתקפי האכילה וההתנהגויות המפצות יעשו בסתר.
ניתן יהיה לזהות ירידה במצב הרוח שינויים תדירים בו שלא מאפיינים את הסובלת מבולימיה, התרחקות מבני המשפחה והחברים, נטייה להסתגר ולהתבודד, שהות ממושכת בשירותים או במקלחת, פעילות גופנית מופרזת ואובססיבית ועוד.
אצל אנשים במשקל שנחשב לעודף הרבה פעמים קשה לאבחן בולימיה אבל זה לא אומר שהיא לא יכולה להתפתח ולהיות מאובחנת מאוחר יותר לעומת אנשים במשקל שנחשב לתקין. בנוסף, אנשים אלו מקבלים עידוד קבוע מהסביבה לרדת במשקל, וניסיונות מוצלחים זוכים להערכה רבה. במצב כזה, הפעילות הגופנית שיכולה להיות חלק מההפרעה, מופרזת ככל שתהיה, יכולה להיתפס על ידי הסביבה כמומלצת וחשובה.

מתי לפנות לעזרה?
מומלץ לפנות לעזרה מקצועית מוקדם ככל שניתן ובאתר העמותה הישראלית לטיפול ומניעה יש רשימה של גורמי טיפול ציבוריים ופרטיים. הצעד הראשון והנגיש ביותר הוא לפנות אל רופא/ת המשפחה. בגלל אופי ההסתרה של ההפרעה, יש להביא בחשבון שייתכן וההתנהגויות המפצות קיימות זמן רב עוד טרם הגילוי וכדאי שלא להמתין בפנייה לעזרה מקצועית.