טעימות קטנות על נפש, אוכל ומה שביניהם

011 | איד

נשארתי עם הרבה מחשבות אחרי המפגש אתמול על האיד, שאת חלקן הספקנו גם קצת לעבד ולחשוב ביחד. כהרגלי, לכתוב ולחשוב שוב על מטופלים דרך המושג, עוזר לי מאד ומתעורר לחיים, אז אני מביאה את זה גם לכאן. פניתי גם למחברת כדי לראות אם המקורות מתייחסים לסוגיות האלו ושמחתי לגלות שאכן כך (יחד עם הבאסה המוכרת על כך שהמחשבות שלי לא מקוריות בעליל). אני אפצל את המחשבות שלי לשני טקסטים נפרדים. 
 
התנהגות לא רציונלית (כמו התאבדות או פגיעה עצמית או כל סימפטום הרסני אחר)
ההנחה היא שהאגו פועל בעולם ומווסת את האיד ודחפיו, אבל מה קורה ברגע הפעולה ההרסנית? האם אז מתרחש היגיון פנימי נפשי, האיד והאגו ״מתקשרים״ והם בהלימה זה עם זה ולכן הפעולה ההרסנית מתרחשת? במפגש עם המטופל נשמע אותו אומר משהו כמו ״אין שום היגיון במה שעשיתי. אני בעצמי לא מבין למה זה ככה״. ואם זה אכן כך, אז הפעולה הטיפולית הנדרשת היא לאפשר למטופל לדבר שוב ושוב את ההיגיון הפנימי הזה, עד שהוא מקבל צורה שהוא יכול לקבל/לעכל.
 
המחברת אומרת שאכן כך. הפעם במילותיה המדויקות:
טענתך משקפת במדויק את התפיסה הפסיכואנליטית לפיה פעולות הרסניות נובעות מדחפים לא מדוכאים (להבנתי, מווסתים ע״י האגו, אכ״נ) אשר נפרקים באופן אוטומטי (היגיון פנימי רגעי). האגו אינו מבין היגיון זה מכיוון שהוא מבודד ומודחק מהדחף המקורי. הטיפול מטרתו לפרק את המנגנונים האוטומטיים הללו על ידי הבאת "היגיון רגעי" זה לידי ביטוי מילולי חוזר ונשנה, ובכך להשיב את הדחפים לתחום השיפוט והבחירה של האגו המודע.
 
תהיתי לעצמי, איך תיראה הפעולה הקלינית?
למעשה, מטרת המהלך הקליני הוא להביא שוב ושוב את ההיגיון הפנימי הבלתי מובן לידי ביטוי מילולי מודע, מה שירחיב את האגו וישחרר אנרגיה אצורה.
1. להשיב לאגו את תפקידו כווסת של האיד ולהמיר אנרגיה חזרתית (כפיית החזרה) לאנרגיה של תנועה נפשית מודעת – העיבוד המילולי מאפשר לאדם לשנות תגובות אוטומטיות. המודעות מאפשרת לעצור ולבחון מחדש את הפעולה, השיח הטיפולי מאפשר גם לזהות את הדפוס וגם לשקול התנהלות אחרת (האחרון זו לחלוטין תוספת שלי, כי הפסיכואנליזה לא באה במטרה ״לעזור למטופל״).
2. ״להגיד הכל״ – אסוציאציות חופשיות מעודדות את המטופל להגיד הכל, ללא צנזורה. באופן הזה המטופל לומד להמיר רגשות ודחפים למילים מדוברות שניתן לתקשר אותן (לעצמו ולסביבה). התובנה היא למעשה תוצר לוואי של הקשרים הללו ואינה מטרה בפני עצמה.
3. התייחסות לרגש ולחוויה הגופנית – זה מאפשר גשר במקום הנתק בין הדחף לפעולה. המיקוד יהיה בחוויה הגופנית בחדר, ובכך החוויה הגולמית דיחפית מקבלת משמעות ושפה.
4. החזרתיות – קצב זה ה-דבר בעיניי. כמו שמנענעים תינוק בקצב קבוע, או שלמוזיקה יש את הקצב שלה (שהוא זה שקובע את האופי שלה בסופו של דבר), כך גם הקצב הטיפולי. הוא מתבטא בסטינג ובטקסים אבל לא רק. השמיעה החוזרת של ההיגיון הפנימי בעת הפעולה ההרסנית, בטיפול עצמו, כשהמטפלת מחזירה את השליטה בהדרגה לאגו המודע של המטופלת, עוזרת לבניה של אגו יציב יותר, מתוך קבלת ההיגיון המסוים הזה.
 
התמונה באדיבות Gemini בהשראת האוסף של Jill Blakey המפורסם באתר.
0 0 הצבעות
דירוג המאמר
הצטרף כמנוי
הודיעו לי על
guest
0 תגובות
הישן ביותר
חדש ביותר הנבחרות
0
נשמח לתגובה שלך.x
Cookie settings
אנחנו מכבדים את פרטיותך
אנחנו משתמשים בעוגיות כדי לשפר את חוויית הגלישה, להציג פרסומות או תוכן מותאמים ולנתח את התנועה באתר. בלחיצה על "אשר הכול" אתה מסכים לשימוש בעוגיות.