כלפי חוץ החיים מוצלחים, אבל בפנים מורגשת ריקנות בלתי מוסברת, חוסר חשק או טעם, אשמה ובדידות. לעתים המצוקה הזו היא ביטוי לטראומה התייחסותית – חסך רגשי שנותר "סיפור חסר מילים" בנפש. בפוסט הזה אני בוחנת איך טיפול נפשי יכול להעלות את ה׳דרמה מאחורי הקלעים׳ לבמת התודעה, לתת לה הכרה ובכך לשחרר את הנפש.
אנשים רבים מסתובבים עם תחושה מכאיבה, סתירה פרדוקסלית שקשה לשאת: כלפי חוץ הם מחזיקים בקריירה מצליחה, חיי משפחה וזוגיות טובים למדי, חיי חברה ופנאי שנראים מספקים. אבל עמוק בפנים הם חווים ריקנות, חוסר משמעות, חוסר חשק או מצוקה פנימית שפשוט אי אפשר להסביר. הם יכולים לומר לעצמם: ״גדלתי בבית אוהב, ההורים שלי עשו הכול בשבילי. לא עברתי שום דבר 'נורא' באמת. אין לי סיבה להיות בדיכאון או לסבול. אז מה קורה לי???״.
״למה אני מרגיש/ה לא בסדר אם גדלתי בבית אוהב ויש לי הכל?״ הוא משפט ששמעתי יותר מפעם אחת בחדר הטיפול, והוא מלווה בהרבה כאב וסבל. שנים של עבודה קלינית לימדו אותי שזהו מסלול פנימי מוכר אך גם בלתי-נראה. אנשים רבים פונים לטיפול כשהם חשים בושה ואשמה על עצם קיומה של המצוקה, מכיוון שהיא אינה "מוצדקת", ובוודאי שאינה מצדיקה טיפול.
אני מבינה את הסבל הזה כסיפור שעוד אין לו מילים, והוא פועל מתחת לפני השטח ומייצר מצוקה שאסור לה להיראות (כי לא קרה 'כלום'). מצב זה מכפיל ומשלש את הסבל. זוהי ׳הדרמה מאחורי הקלעים׳.
מטרת הטיפול היא לנסח מילים לסיפור האישי של המטופל/ת, כמו ליצור מחזה שיתן במה ראויה לדרמה הזו. אנשים נוטים לחשוב שעצם העיסוק בכאב ומתן מילים יכול רק להגביר את הסבל, אבל האמת הפרדוקסלית היא שזה בדיוק להפך. ההכרה הזו, בסיפור האישי, היא כמו מחיאות כפיים של קהל אוהד בתום ההצגה, ולכן היא מרוממת את הנפש ומשחררת אותה מכבלים סמויים.
כשאנחנו חושבים על טראומה, אנחנו בדרך כלל מתייחסים לאירוע מזעזע, גלוי וידוע (לכל הפחות לאדם עצמו), כזה שיכול להיות חד-פעמי (כגון תאונה, אירוע ביטחוני, ניתוח חירום) או מתמשך (כמו אלימות בילדות, גילוי עריות, התעמרות). ההפרדה בין האבחנות פוסט טראומה (PTSD) לטראומה מורכבת (C-PTSD) תלויה בעוצמת האירועים, המשך שלהם והגיל שבו החלו. ככל שהגיל צעיר יותר, והאירועים קשים ומתמשכים יותר, כך עולה הסיכוי לאבחנה של טראומה מורכבת. כך או אחרת, באבחנה זו יש אירוע/ים מסבירים שיוצרים טראומה גלויה.
׳הדרמה מאחורי הקלעים׳ היא צורה נוספת, שקטה וסמויה, הקשורה ביחסים ומתרחשת בשנים הראשונות לחיי הילד/ה. המילה ׳טראומה׳ היא אמנם עוצמתית, אבל משמשת אותנו בספרות המקצועית בהגדרות שונות ונועדה להמחיש את עוצמת החוויה שאין לה מילים. כאן אתייחס למונח ׳טראומה התייחסותית׳ (מלשון יחסים, Relation). מונחים אחרים מקובלים הם טראומה התפתחותית, התקשרותית, מצטברת ועוד.
לא מדובר בפגיעה אקטיבית או התעללות בוטה, אלא חסך התייחסותי – היעדר מילים, הכוונה, או מענה רגשי מצד ההורים ברגעים קריטיים שבהם הילד היה זקוק להם. חשוב לי להדגיש – אין כוונה (וגם אין טעם במצבים כאלו שבהמשך אפרט לגביהם מעט יותר) להאשים את ההורים או את הסביבה. מדובר במצבים בהם המשפחה חווה מציאות דרמטית, ממשית, משברית, לעתים חריפה וההורים וסביבתם מתגייסים במלוא המרץ כדי לפעול בתוכה ועבור כל בני המשפחה. כשהמציאות טראומטית וקשה להכלה גם עבור מבוגרים, מאד קשה לתווך אותה לילדים צעירים, בעיקר כשהשפה שלהם לא מפותחת דיה. איך אפשר לספר במילים על מותו בשיבה טובה של סב אהוב שנעלם לפתע מחיי הנכד בן השלוש שלו? על טיפול במחלה קשה שפקדה את אחד ההורים? על לידה שקטה שהתרחשה עוד טרם נולדה הבת הבכורה והאהובה? על מציאות של מלחמה וטרור? על אובדן של אח שנהרג בתאונת דרכים?
ההורים (והסביבה) היו שם פיזית, אך לא היו פנויים רגשית או נפשית כדי להכיל ולשקף את העולם הפנימי של הילד. ובנוסף, השפה עצמה מוגבלת בהעברת המציאות הנוראית. במצב של חסך התייחסותי מתמשך, קורים שני תהליכים:
כך, החוויה הפנימית נשארת חבויה, לא מקבלת מילים, אינה מתגבשת לסיפור והופכת ל׳דרמה מאחורי הקלעים׳.
חשוב לי להדגיש דבר נוסף – הביטוי הסימפטומטי יכול להיות 1) נרחב ומגוון ומכיל את כל קשת הסימפטומים (כי כולם ביטוי חיצוני למציאות נפשית טראומטית לא מנוסחת) ו-2) משתנה בעוצמתו (החל מ״חיים מושלמים״ כלפי חוץ ותפקוד מלא, דרך קשיים גוברים במצבי משבר ועד מופע חריף מאד שיכול לכלול אשפוזים פסיכיאטריים, אובדנות, התמכרויות, וקשיי ויסות רגשי ניכרים).
היות הטראומה סמויה לא אומר בהכרח מצב ״קל״ יותר. לעתים ההפך הוא הנכון, מרוב שהדרמה מתרחשת מאחורי הקלעים וקשה לזהות אותה, המצוקה כל כך גדולה, שהביטוי הסימפטומטי שלה מאד חריף.
ה׳דרמה מאחורי הקלעים׳ – אותו כאב סמוי חסר מילים שמתבטא במגוון רחב של סימפטומים מעורפלים או חריפים – דורש גמישות טיפולית ועמדה אינטגרטיבית. הנחת המוצא שלי היא שריפוי מתרחש דרך יחסים, תוך הכרה בטראומה (באשר היא), בשילוב מיומנויות שיסייעו בשינוי התנהגותי בחיי היומיום.
שלושה עקרונות מרכזיים מנחים את הטיפול:
א. התיקון ההתייחסותי
בטיפול ניתן מקום, רגיש וזהיר, לחלקים החבויים, תוך חתירה ליצירת סיפור אישי, פרטי וקוהרנטי. לצורך זה, ה׳אמת׳ ההיסטורית (העובדות) אינה חשובה. אף אחד לא עומד לדין וזה אינו בית משפט. הטיפול הינו מרחב של יחסים וקשר, אשר מחפש אחר הסיפור של אותה ילדה קטנה שאי אפשר היה לספר אותו, בתוך מציאות החיים שגדלה בה. המטופלת ואני בוחנות ביחד את מערכות היחסים בחייה, עבר, הווה וגם כאן בינינו, ולומדות מהן עליה עצמה.
ב. עמדה מיודעת-טראומה
העבודה הטיפולית נעשית מתוך הנחת מוצא הצהרתית – כל סימפטום באשר הוא, מעיד על מנגנון התמודדות עם טראומה (לסוגיה השונים), אך אינו יעיל יותר עבור המטופלת שמבקשת לשנותו. יש הכרה ותיקוף מלאים למצוקה, גם כשאין סיבה נראית לעין (יש סיבה, היא פשוט לא גלויה). החוויה היא סובייקטיבית, ולכן אין בה נכון או לא נכון, ואין ניסיון להוכיח אותה אלא לאשש אותה. לצד זה, עדיין ייתכנו התנהגויות או חוויות שהמטופלת מבקשת לשנות, ולשם כך נפעל ביחד, כדי לחולל שינוי קונקרטי, וזו הצלע השלישית של הטיפול.
ג. המימד המעשי: שינוי התנהגותי (מבוסס DBT)
כדי להתמודד עם הביטויים החיצוניים של ה"דרמה" (כגון קשיי ויסות רגשי, יחסים מעורערים, קושי בניהול במצבי משבר וכו׳), נוכל לשלב כלים פרקטיים ומוכחים מגישות התנהגותיות כמו DBT (טיפול דיאלקטי התנהגותי). (בקליניקה אני מיישמת חלקים מגישה זו. עבור מטופלים המעוניינים בטיפול DBT מלא או שזקוקים לכך, אמליץ לפנות למטפלים שנוקטים בגישה זו באופן בלעדי, בשילוב קבוצת DBT).
ה"דרמה מאחורי הקלעים" היא הסיפור הלא מנוסח, חסר המילים, שמתחולל בנבכי הנפש ומתבטא בשלל סימפטומים. שנים של עבודה קלינית לימדו אותי שהכאב הנסתר הוא המציאות הכואבת ביותר, כי כשאין לו מילים, הוא נחווה כשיגעון פרטי.
אני מאמינה שהתחושה ש״הכול בסדר אבל בפנים ריק״, היא לא חולשה אלא עדות לכך שהנפש פועלת במלוא הכוח כדי לשרוד חוויה טראומטית קדומה וחבויה.
אנשים שמגיעים לטיפול מתוך מצוקה זו, מוזמנים להעלות לקדמת הבמה את אותו סיפור, לקבל עליו תוקף והכרה מקהל אוהד ועיניים טובות, ובכך להשקיט את הרעש ולקבל מזור לנפשם.
visibility_offהשבת את ההבזקים
titleסמן כותרות
settingsצבע רקע
zoom_outלהקטין את התצוגה
zoom_inהתקרב
remove_circle_outlineהקטן את הגופן
add_circle_outlineהגדל את הגופן
spellcheckגופן קריא
brightness_highניגודיות בהירה
brightness_lowניגודיות כהה
format_underlinedקו תחתון קישורים
font_downloadסמן קישורים
אפס את כל האפשרויותcached
אנחנו משתמשים בעוגיות כדי לאפשר תפקוד בסיסי ולבצע פונקציות מסוימות. כאן ניתן לנהל כל קטגוריה.