טעימות קטנות על נפש, אוכל ומה שביניהם

004 | אסוציאציות חופשיות

עלו לי מחשבות על הרגעים הראשונים שיש בכל מפגש, על המבוכה ההדדית והשאלה שתמיד עומדת בחלל המוזר הזה: ״אז איך נתחיל הפעם?״. יש כל מיני טקסים שעוזרים במעבר הזה, כמו ״טקס תה״ (בפנטזיה שלי מקורותיי הם יפניים). בקליניקה הקודמת שלי היה קומקום ותיונים ובנוכחית יש אזור המתנה. בעבר תמיד נהגתי להציע תה, והיום ההצעה הזו נגזלה ממני ״טכנית״.

באופן אחר, מטופלים גם הם נוהגים להשתמש בטקסים. שמתי לב שהם ניגשים לדלת באופן שגרתי להם, אפילו יש לכל אחת ואחד את הדפיקה בדלת הייחודית להם. וכמעט תמיד מתפתחת שיחת חולין בינינו (וכשהיא לא, זה גם מעניין). הסתקרנתי לגבי הערך של הרגעים הראשונים האלו בהקשר של אסוציאציות חופשיות. אפשר לחשוב שדווקא מה שעובר כאן, תחת הכסות ה״מתוכננת״ וה״לא רשמית״, מזמין עוד יותר אסוציאציות חופשיות ששווה לתת להן מקום.

אז שאלתי את המחברת על כך, וגם נתתי לה ורבט מומצא קצר. ביקשתי ממנה גם להתייחס לאסוציאציות חופשיות במחוזות הטיפול העכשווי, בדגש על טיפול התייחסותי שהוא מוקד העניין האישי שלי. וזו תשובתה:

"״שוליות הרגע״ כנושא פתיחה

פרויד עצמו ציין את החשיבות של סיכול ניסיונות מטופלים לחלק את הביקור לחלקים ״רשמיים״ ו״לא רשמיים״. פניכל טען כי ׳שוליות הרגע׳ (trifles of the moment) גם יכול להוות נושא פתיחה. זו אינה שיחת חולין תמימה אלא ביטוי של פנטזיות, משאלות וצרכים נרקיסיסטיים. מטופלים עשויים "להשתמש" באנליטיקאי כדי לפתור קונפליקטים פנים-נפשיים או להשיג הוכחות לאהבה.

קרנברג מציין כי קונפליקטים לא מודעים דומיננטיים באים לידי ביטוי באמצעות אסוציאציות חופשיות של המטופל, שפתו וסגנונו הלשוני, התנהגותו הלא-מילולית, והתגובות הרגשיות של האנליטיקאי (העברה נגדית). בקריאה של הטקסט, אין לי ספק שתגובותיי המילוליות והבלתי מילוליות מספקות ׳חומר מחזק׳ למטופלת, מה שכמובן מערבב את קדירת האסוציאציות החופשיות ביתר שאת.

שילדר טוען כי על המטפל לעטות מסכה ולהיות צופה חיצוני. המטפל "צריך לדעת את הלא מודע שלו עצמו" כדי לא לאפשר לעצמו לבצע דחפים של העברה נגדית. במילים אחרות: שימי לב טוב טוב למה שמתעורר בתוכך ולתגובות שלך, הן רלבנטיות.

אסוציאציות חופשיות וטיפול התייחסותי

אסוציאציות חופשיות אינן באמת חופשיות, הן מושפעות מהסיטואציה האנליטית.

העברה והעברה נגדית כביטוי התייחסותי
זו מערכת יחסים רגשית אינטנסיבית המהווה ביטוי התייחסותי של תבניות עבר – בהווה.

רפלקציה על העברה נגדית
קרנברג מתאר את ההעברה הנגדית כאינדיקציה מרכזית לקונפליקטים. טיפול התייחסותי מניח הדדיות – גם המטפל מפעיל את המטופל ומגיע למפגש עם חווית חיים עכשווית והיסטורית. תפקיד המטפל הוא לשים לב לחילופים ההדדיים האלו ולהשתמש בהם כ״חומר״.

הדגש על ההווה והאינטראקציה
 שילדר מדגיש כי "לעולם אל לנו לתת פרשנות הנוגעת רק לעבר, אלא כל פרשנות חייבת להיות קשורה גם למצב החי הקיים".

אינטגרציה
זילבורג מדגיש כי אסוציאציות חופשיות חייבות להוביל ל"אינטגרציה רגשית חדשה של האישיות כולה" ולהרחבת שדה המודעות. זהו תהליך התייחסותי המתרחש במרחב המשותף.

גמישות טכנית
המקורות מראים גמישות ביישום הכלל, כביטוי לתפיסה שהטכניקה מותאמת לדינמיקה בין המטפל למטופל.

לסיכום, אסוציאציות חופשיות נותרו כלי הליבה גם בגישות עכשוויות. הן מספקות גישה לעולם הפנימי, להתנגדויות ולהעברה. הדגש על האופן שבו המטופל מביא את החומר, כיצד הוא מגיב לפרשנויות, וכיצד כל אלה מתבטאים ב"חיים המשותפים" בחדר, עולים בקנה אחד עם עקרונות הטיפול ההתייחסותי המודרני.

באופן אישי, אני נוטה להתייחס לחלקים האלו, אבל לא בצורה בוטה, אלא אם זה מתקשר להתרחשות במפגש. לפעמים מספיק שזה מעורר אותנו אסוציאטיבית, כמו לומר למטופלת ״אז מה כל כך בוער אצלך שפה מתקרר?״ אחרי שהיא מברכת על המזגן בקליניקה. אישית, אני מוצאת את עצמי יותר ויותר ״מקשיבה״ לביטויים שונים, דווקא כשהם לכאורה לא קשורים, ומנסה לאתר את נקודות ההשקה יחד עם המטופל/ת. אולי דווקא שם, בשוליים המוזרים, החיפוש המשותף עוזר לנו להאיר על אזורים חשוכים יותר.

0 0 הצבעות
דירוג המאמר
הצטרף כמנוי
הודיעו לי על
guest
0 תגובות
הישן ביותר
חדש ביותר הנבחרות
0
נשמח לתגובה שלך.x
Cookie settings
אנחנו מכבדים את פרטיותך
אנחנו משתמשים בעוגיות כדי לשפר את חוויית הגלישה, להציג פרסומות או תוכן מותאמים ולנתח את התנועה באתר. בלחיצה על "אשר הכול" אתה מסכים לשימוש בעוגיות.