טעימות קטנות על נפש, אוכל ומה שביניהם

005 | הכלל הבסיסי

אתחיל בווידוי: אני לא חובבת את הקומה האורתודוקסית (פרויד ושות׳). אני תופסת אותה כנוקשה, היררכית ופטריארכלית – כל מה שעושה לי אלרגיה סימבולית. כמטפלת פמיניסטית, אני חווה את המתח התיאורטי והטכני עם העקרונות של ראשית הפסיכואנליזה, ולכן יש לי נטייה דיחפית לבעוט כמעט בכל פרק בקומה הזו.

הפסיכואנליזה חותרת לשחרר חלקים תוך-נפשיים, בעוד הגישה הפמיניסטית קוראת לראות את ההשפעות החיצוניות והחברתיות על הנפש. אחד הדברים שהכי מפריעים לי הוא הידיעה שפרויד שינה את המיקוד שלו מטראומה ממשית (גילוי עריות) לחוויה פנימית ופנטזיה (ר׳ 003 | היסטריה).

הסתירה ברורה לי, ולכן איתגרתי את עצמי דרך ׳המחברת׳ בשאלה: האם יש נקודות השקה בין הכלל הבסיסי לעקרונות הפמיניסטיים?

הקשר חברתי-פוליטי מול כנות מוחלטת

המתח כאן מובנה. אך יש כאן נקודה מרתקת: אם מצוקה נפשית נובעת מהשתקת קולות בשל מציאות חברתית דכאנית, הרי שהכלל הבסיסי (לומר הכל ללא צנזורה) מהווה אקט של התנגדות מוחלטת להשתקה הזו. הוא דורש מהמטופלת להחזיר לעצמה את קולה.

התנגדות והעצמה כמטרה משותפת

בשתי העמדות המטרה היא הגדלת האוטונומיה. בעוד שהגישה הפמיניסטית חותרת להתנגדות אקטיבית כלפי דיכוי חיצוני, הפסיכואנליזה מתייחסת ל״התנגדויות״ כהגנות פנימיות שיש לחקור במטרה להגיע לחופש נפשי.

סולידריות והכרה מול נייטרליות

זהו אולי ההבדל החריף ביותר. עיקרון פמיניסטי בסיסי הוא להכיר בעוול הממשי שנגרם למטופלת. נקיטת עמדה נייטרלית ושקטה (כפי שנדרש באנליזה) עלולה לפגוע בהכרה זו. עם זאת, המוכנות לשמוע את סיפורה המלא של המטופלת מבלי לערער עליו מתיישבת עם הכלל הבסיסי. לא הצלחתי למצוא במקורות ׳המחברת׳ חיבור שיאזן את המחלוקת בנוגע לנייטרליות והכרה.

הנייטרליות מתורגמת לעיתים לשתיקה. כשפרויד הציג את רעיונותיו המוקדמים על טראומה ממשית, הוא זכה לשתיקה אקדמית רועמת שהובילה לשינוי הפרדיגמה שלו. בדיעבד אפשר לדמיין את הכוח העוצמתי על שינוי זה. כפמיניסטית, אין בכוונתי לשחזר את השתיקה הזו. הכלל הבסיסי מנסה לנטרל את "זליגת" המטפלת לחדר, אך זהו ניסיון מלאכותי שקשה ליישב במציאות.

איך אני מאזנת ביניהם בקליניקה? בהשראת מורתי, פרופ׳ לורה בראון, אני מזמינה את המטופלת כבר בפגישה הראשונה לשתף ״בכל מה שהיא רוצה״, אך מוסיפה סייג מוצהר: ״זה יכול להיות מוזר לספר לאדם זר את הדברים הכי כמוסים שלך, וזה טבעי לחשוד בי ולבדוק אם ואיך זה מתאים לך״.

זוהי הזמנה שמאזנת בין הציפייה הפסיכואנליטית לדיבור חופשי, לבין ההבנה הפמיניסטית שכדי לדבר באמת – נדרשת קודם כל מידה סבירה של אמון ביחסים ובמציאות.

0 0 הצבעות
דירוג המאמר
הצטרף כמנוי
הודיעו לי על
guest
0 תגובות
הישן ביותר
חדש ביותר הנבחרות
0
נשמח לתגובה שלך.x
Cookie settings
אנחנו מכבדים את פרטיותך
אנחנו משתמשים בעוגיות כדי לשפר את חוויית הגלישה, להציג פרסומות או תוכן מותאמים ולנתח את התנועה באתר. בלחיצה על "אשר הכול" אתה מסכים לשימוש בעוגיות.