הפרעת אכילה בררנית/נמנעת (Avoidant/Restrictive Food Intake Disorder)​

שמה של ההפרעה (והתרגום הלא-מוצלח לעברית) מעיד על מהותה והיא מופיעה לראשונה במהדורה החמישית של ספר האבחנות הפסיכיאטרי תחת הקטגוריה של הפרעות אכילה. בשל כך יש מעט מידע מחקרי וקליני, אולם הוא הולך ומצטבר ככל שחולפות השנים. הפרעה זו מתאפיינת בצמצום צריכת מזון, לעתים עד כדי בררנות חריפה, ללא ממצאים רפואיים-גופניים או הקשרים תרבותיים/חברתיים. כלומר, אין בעיה גופנית שיכולה להסביר את צמצום האכילה (כמו בעיה בבליעה או קשיי אכילה בשל מחלה מסוימת או טיפול בה) ואין הקשר חברתי/תרבותי (כמו מצב כפוי של עוני או צומות ודפוסי אכילה מסוימיים על רקע דתי). בנוסף, למרות שמדובר בהפרעת אכילה, אין הפרעה בדימוי הגוף או פחד מהשמנה/עלייה במשקל. הפרעה זו יכולה להופיע גם בגיל הצעיר ולכן קיימת התייחסות גם להאכלה על ידי אחרים ולא רק לאכילה.

הקריטריונים לאבחנה של ARFID הם:
1. הפרעת אכילה או האכלה (כמו- חוסר עניין באכילה או במזון, הימנעות המבוססת על המאפיינים החושיים של האכילה, דאגה מההשלכות הדוחות/מרתיעות של האכילה) אשר מתבטאת בכישלון מתמשך לצרוך מזון/כמות אנרגיה במידה מספקת לגוף, הקשורה לאחד (או יותר) מהפעולות הבאות:
   • איבוד משמעותי של משקל (או כישלון בהשגת המשקל הצפוי או פגיעה בגדילה אצל ילדים).
   • חסר תזונתי משמעותי.
   • תלות בתוספי תזונה.
   • הפרעות בתפקוד הפסיכו-סוציאלי.
2. לא מתקיים מצב אחר שיכול להסביר את ההפרעה (כמו חוסר במזון או פרקטיקות דתיות).
3. ההפרעה אינה מתקיימת רק במהלך קיום של אנורקסיה או בולימיה, ואין עדות להפרעה בדימוי הגוף.
4. הפרעת האכילה אינה מיוחסת למצב רפואי אחר שמתקיים במקביל ואינה ניתנת להסבר טוב יותר על ידי הפרעה נפשית אחרת.

הגורמים להתפתחות ARFID:
כמו כל הפרעת אכילה, ARFID מתפרצת על רקע שילוב של גורמים, אך בה ניתן דגש מיוחד להיבטים של ויסות חושי, חוסר עניין מולד ותגובה טראומטית.
גורמים ביולוגיים וגנטיים: ישנן עדויות לנטייה תורשתית (גנטית ואפיגנטית) שיכולות להגביר את הסיכון. סיכון מוגבר קיים במיוחד במצבים של הפרעת קשב וקשיי ויסות חושי (רגישות יתר לטעמים, ריחות ומרקמים), כמו גם מחלות אוטואימוניות או מטבוליות.

גורמים פסיכולוגיים: מאפיינים אישיותיים כמו נוקשות, הימנעויות, או נטייה לחרדה. סיכון מוגבר קיים בקרב מי שחוו חרדה ספציפית סביב אכילה (כגון פחד מחנק, הקאה או כאבי בטן).

גורמים סביבתיים ותרבותיים: חוסר ביטחון תזונתי וכן, במקרים מסוימים, השפעה של תרבות הדיאטות על הסביבה הכללית. עם זאת, הגורמים התרבותיים המקדמים רזון פחות מרכזיים כאן לעומת הפרעות אכילה אחרות. התפרצות של ARFID במהלך הילדות או קיומה משלבי הינקות מהווה גורם סיכון משמעותי להתפתחות מאוחרת יותר של אנורקסיה, שלרוב תופיע בגיל ההתבגרות עם ההתפתחות המינית.

גורמים משפחתיים: קיומה של הפרעת אכילה אצל אחד מבני המשפחה, דינמיקה משפחתית המאופיינת בחרדה גבוהה (הקשורה לאוכל או שלא).

טראומה לסוגיה: טראומה הקשורה ישירות לאכילה (כגון אירוע חנק, הקאה טראומטית או פרוצדורה רפואית כואבת בפה/גרון) יכולה לשמש כזרז להתפתחות ההפרעה. בנוסף, טראומה התייחסותית או חוויות מצוקה רגשיות מורכבות (לקריאה נוספת: ׳הדרמה מאחורי הקלעים׳).

סימני האזהרה:
ARFID מתאפיינת בצמצום צריכת מזון או בררנות חריפה ההולכים ומחמירים ומשבשים את החיים. בניגוד לאנורקסיה, הבררנות נובעת מאחד משלושה מנגנונים עיקריים: חוסר עניין באוכל, רגישות חושית קיצונית, או פחד מהשלכות האכילה (כאב, הקאה, חנק). שני הראשונים הם מולדים ויופיעו כבר בינקות, הגורם השלישי יכול להתפתח בכל גיל, אך גם בינקות במצבים מסוימים. חלק מתהליך ההערכה חייב לכלול אבחנה מבדלת בין מנגנונים אלו.

א. סימנים התנהגותיים וחושיים:
צמצום קבוצות מזון: צמצום משמעותי במגוון המזונות הנצרכים, לרוב לפי קטגוריות של צבע, מרקם, ריח או מותג ספציפי.
חוסר עניין באוכל: היעדר עניין באכילה או מזון, לפעמים תוך כדי שכחה לאכול או צורך בתזכורות תכופות. ילדים אלו נוטים להיות באחוזונים התחתונים של עקומות הגדילה בשנים הראשונות להתפתחות.
חשש מפני אכילה: דאגה מתמשכת מפני השלכות האכילה (כגון פחד מחנק, הקאה, תגובה אלרגית), המובילה להימנעות מוחלטת ממזונות מסוימים.
הפרעה בתפקוד חברתי: הימנעות מארוחות משפחתיות או חברתיות, יציאה למסעדות או אכילה מחוץ לבית בשל המגבלות.

ב. סימנים גופניים ותזונתיים:
פגיעה בגדילה ובמשקל: ירידה משמעותית במשקל או כישלון מתמשך בהשגת העלייה הצפויה (חשוב במיוחד אצל ילדים ונוער, הנמדד לפי אחוזוני גדילה).
חסר תזונתי ותלות בהזנה חיצונית: חסרים בוויטמינים ומינרלים, ולעתים תלות מוחלטת בתוספי תזונה (כגון אבקות או משקאות) כדי לספק את צרכי הגוף.

מתי לפנות לעזרה?
הפנייה המוקדמת חשובה לא רק בשל הסיכון התזונתי והמשקלי, אלא גם כדי למנוע החמרה של הפחד והחרדה סביב האוכל.

הערכה רפואית
בפנייה אל רופא/ת המשפחה או רופא/ת הילדים חובה לבצע הערכה כללית, לבדוק את עקומות הגדילה (בילדים ונוער) ולשלול גורמים גופניים או רפואיים (כגון בעיות במערכת העיכול) שיכולים להסביר את ההימנעות.

טיפול רב-מקצועי אצל מומחים בתחום. הטיפול היעיל ביותר הינו טיפול התנהגותי ממוקד הכולל חשיפות מותאמות.

טיפול תזונתי מתמחה: התמקדות בהרחבת המגוון בהדרגה, תוך התחשבות ברגישויות החושיות, ללא הפעלת לחץ (שעלול להגביר את הפחד).
טיפול נפשי/פסיכולוגי: עבודה על חרדת האכילה, ויסות רגשי וטיפול בסיפור הטראומטי שמאחורי הפחד (כאשר קיים). בילדים ונוער חובה לשלב בטיפול את ההורים ולערוך שינויים מתאימים בבית ובסביבה כדי לתמוך בחשיפות.
ריפוי בעיסוק: לעתים קרובות, נדרש גם שילוב של ריפוי בעיסוק כדי לטפל בקשיי הוויסות החושי סביב מרקמים וטעמים.

באתר העמותה הישראלית לטיפול ומניעה יש רשימה ארצית של גורמי טיפול מומחים, ציבוריים ופרטיים וכאן תמצאו רשימה של מענים באזור באר שבע.

Cookie settings
אנחנו מכבדים את פרטיותך
אנחנו משתמשים בעוגיות כדי לשפר את חוויית הגלישה, להציג פרסומות או תוכן מותאמים ולנתח את התנועה באתר. בלחיצה על "אשר הכול" אתה מסכים לשימוש בעוגיות.