טעימות קטנות על נפש, אוכל ומה שביניהם
מנת ביניים: על טראומה, פירוש ותקווה
טראומה התייחסותית: חותם נפשי חסר מילים
נושא הפירוש לא מפסיק להעסיק אותי והוא התחבר לי הפעם לנושא של טראומה התייחסותית המתרחשת בשלבים המוקדמים של החיים, ועליה כתבתי מאמר קצר. הטקסט כאן התגבש מתוך מחשבות על טראומה התייחסותית, תפקיד הפירוש והתקווה בטיפול (ובחיים בכלל).
אחד הדברים שמסקרנים אותי מאד בטיפול הוא מטופלים עם קשיים ניכרים (עד כדי פתולוגיות קשות ותסמיני פוסט טראומה מורכבת) שמדווחים על חווית חיים בסביבה מיטיבה (אמיתית, לא לכאורה).
את הסימפטום אפשר להבין כביטוי לחותם נפשי עמוק (עד כדי פתולוגיות קשות מאד ותסמיני פוסט טראומה מורכבת), חסר מילים וחסר הסבר. החוויה שהתרחשה בשלב כל כך ראשוני נחוותה אבל לא יכלה להצרב באופן שאפשר לחשוב אותה, ולכן היא אינה מנוסחת.
המאמץ לתת מילים לחוויה הוא קשה ועיקש. אין את מי להאשים, אין אירוע כלפיו אפשר להפנות אצבע מאשימה, אין הורים מתעללים. אין סיפור. יש רק חוויה יתומה ממילים ובדידות תהומית, מה שיכול גם להשתחזר בטיפול ולהקשות גם עלינו, המטפלים.
יצירת סיפור קוהרנטי שמספק הסבר כלשהו למה שקרה, הוא עניין מרכזי. אני רואה את הטיפול כמרחב שנועד לספק רגיעה נפשית דרך המילים. בעבודה סיזיפית ועמלנית, ביחד אנחנו נאסוף טלאי אחרי טלאי, ונתפור שמיכת טלאים שתכסה את המיטה בתוכה תשכב המטופלת בנינוחות מנחמת.
פירוש לא מדויק כמעשה של תקווה
בפוסטים קודמים כתבתי על פירושים לא מדויקים שניתנו טרם זמנם (אפריטיף לפירוש, 008 | פירוש). אבל מה אם העיתוי הוא לא הבעיה אלא תוכן הפירוש?
אם היחסים הטיפוליים הם הקבלה ליחסים בין הורים וילדים, ואם מראש אני מניחה קיומם של הורים מיטיבים (אני מפרטת יותר במאמר) – הרי שגם אני יכולה לתרום לקשיים של המטופלת בהצגה של פירוש לא מדויק או לא מותאם.
יחד עם זאת, אני רוצה להאמין שפירוש לא מדויק שמוגש מתוך כוונה מגדלת עמוקה ובהתבוננות דרך עיניים טובות – יש בו עדיין תועלת. המטופלת תדחה אותו כי הוא: ליד, כמעט, ממש לא, הפוך לחלוטין, לא קשור בכלל, מעצבן – you name it – ועדיין יש בו ערך כי הוא מעורר אותה לחשוב ולהגיב.
אולי זה כמו היופי של שמיכת טלאים, שמצוי דווקא בערב רב של הטלאים שמרכיבים אותה, הצבעוניות המתפרצת, והחיבור בין חלקים ליצירה הרמונית מתוך מה שיש.
ערכו של הפירוש הוא לא רק בתוכן שלו, ולא רק בעיתוי שלו, אלא גם מהכוונה העמוקה שמאחוריו – ״חשבתי עליך ואני רוצה לתת לך את המתנה הזו כי אני חושבת שהיא מתאימה לך״. המטופלת, שחווה את עומק היחסים, ויכולה ׳לשחק׳ עם המתנה כאוות נפשה, תתחיל לגלגל את המילים עד שיקבלו צורה ויתגבשו לכדי משפט, מחשבה, רעיון ולבסוף – לסיפור. הסיפור שלה.